הפעלת זכות התביעה לפי סעיף 60 א לחסד"פ בתיק של פשיעה מאורגנת - פסקדין

1.          הבקשה שבפנינו, עניינה בטענה מיקדמית שהעלה בא כחו המלומד של המבקש, הוא, הנאשם מס' 12 בתיק פשע חמור זה, שכתב האישום בו מחזיק 22 אישומים ומתייחס ל-24 נאשמים, שכולם, על פי הנטען, פעלו במסגרת ארגון פשיעה העומד במרכזו של כתב האישום (להלן -  ארגון הפשיעה).

אליבא דכתב האישום, בוצעו כל האישומים בו, במסגרת ארגון הפשיעה ועל פי הוראות ראשיו, הכל, כמפורט באישום הראשון.

בבסיס בקשתו זו, הציב ב"כ המבקש, עו"ד סלטון, טענה לפיה, דין האישום החמישי שבכתב האישום - שרק בו מעורב לכאורה המבקש - ביטול מכח סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982 (להלן - החוק, או, חסד"פ). זאת, לטענתו, על רקע מחדלה של המשיבה ליידע המבקש בדבר כוונתה להעמידו לדין בכתב אישום זה, שאין לו יד ורגל בו; וכן, על רקע מניעת זכות השימוע ממנו, בעקבות כך.

לשיטתו של עו"ד סלטון, יש במניעת זכות היידוע מן המבקש, המתחייבת מכח החוק (להלן - זכות היידוע) ובמניעת זכותו לשימוע המתחייב ממנה, בנגזר (להלן - זכות השימוע) כדי לגרור מחיקת האישום נגדו, עוד לפני שתישמע תשובתו לאישום.  

2 .         בטרם כניסה לפרטי טענה מיקדמית זו של הנאשם מס. 12, יוזכר תחילה, כי הבסיס הנורמטיבי לטיעונו זה, נעוץ בהוראת סעיף 60א(א) הנ"ל, לחסד"פ, שעניינו, "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירת פשע", ושזו לשונו:

"רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך". 

הכלל הוא, לפי הסעיף, קיומה של חובת יידוע המוטלת על התביעה בענין העברת חומר החקירה לידיה, והקושר את החשוד למעשי עבירה העומדים לחקירה. החריג לכלל, הוא, מניעת זכות היידוע מן החשוד, על רקע "מניעה" עליה החליט פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות (להלן - ראשי התביעה).

אשר לדרכי מימושה של הזכות בפועל, בענין זה קבע המחוקק בסעיף 60א(ד) לחסד"פ, כי עם קבלת הודעה על החומר המצוי בידי התביעה, רשאי החשוד, בתוך פרק זמן של 30 יום, לפנות בכתב אל התביעה, בבקשה להימנע מהגשת כתב האישום נגדו, וזו רשאית להזמינו להציג טיעוניו בפניה בעל פה (ראו לענין זה, גם סעיף 60א(ח) לחוק).

סעיף 60א(ה) לחוק, מעניק לפרקליט המחוז סמכות להחליט מטעמים שיירשמו, כי נסיבות המקרה מצדיקות הגשת כתב אישום, אף בטרם חלפו 30 הימים הנקובים בסעיף 60א(ד) ובטרם פנה החשוד בבקשה כאמור.

סעיף 60א(ז) לחוק, פוטר את התביעה מחובת היידוע לגבי "מי שבעת העברת חומר החקירה היה נתון במעצר, והוגש נגדו כתב אישום בתקופת מעצרו". 

עינינו הרואות, אף שחובת היידוע נקבעה מפורשות במסגרת סעיף 60א(א) מצא המחוקק לקבוע לה סייגים הנתונים עקרונית לשיקול דעתם של ראשי התביעה. גורם הזמן, כך נראה, תופש מקום משמעותי בלוח הפעולות הצריכות למימושן של זכות היידוע וזכות השימוע, ששתיהן מותנות בצעדים שבהם נדרשים ראשי התביעה לנקוט, מצד אחד, והחשוד עצמו, מצד שני.  

3.          בעניננו, יש להזכיר, עסקינן כאמור בכתב אישום רחב היקף, המתיחס לקבוצת נאשמים גדולה שהמבקש הוא אחד מהם, כאשר כולם מאוגדים, כנטען, בארגון הפשיעה העומד במרכז העשייה העבריינית בתיק הזה. מעורבותו של המבקש בפרשה נשוא כתב האישום, שהיא מזערית או שולית כדברי בא כחו, עולה מן האישום החמישי, בו מייחסת לו התביעה עבירת סחיטה בכוח במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 427א' ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן - חוק המאבק בארגוני פשיעה); ועבירת כליאת שווא במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיפים 377 ו-29 לחוק העונשין וסעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

עניינו של האישום הזה, במעשים שביצע המבקש, לפי הנטען, ביחד עם חברו, הנאשם 11, כאשר חסמו שניהם בהוראת הנאשם 1, ראש ארגון הפשיעה, והנאשם 2, מנהל בארגון, את רכבו של אחד, דב זרח (להלן - זרח) אזרח צרפתי שהתגורר לסירוגין בצרפת ובישראל, בהיותו בדרכו לאילת, הכל, על רקע חוב כספי שחב זה לארגון.  

המבקש, כך בא כחו, עוכב ביחד עם חברו, ביום 2.9.06, על ידי משטרת אילת ונחקר שם בחשד לאיומים על  זרח. בתום החקירה, שוחררו השניים לבתיהם.

4.          לטענת עו"ד סלטון, לא הודע למבקש עובר להגשת כתב אישום זה, גם לא בשום שלב אחר, על העברת חומר החקירה נשוא אותו אירוע, לידי התביעה, כפי שהיה מתחייב מכח סעיף 60א(א) הנ"ל לחוק. במקביל, גם לא אופשר לו על רקע האמור, לפנות אל התביעה על מנת להשמיע השגותיו על הכוונה להעמידו לדין, כמצוין בסעיף 60א(ד) הנ"ל.

יתרה מזו, לטענת עו"ד סלטון, לא נחקר המבקש על העבירות שיוחסו לו בסופו של דבר בכתב האישום דנא; הן כאמור, העבירות של סחיטה בכוח, כליאת השווא והמעורבות בארגון פשיעה; ומעולם לא הועלתה כלפיו טענה, ולא הובא חשד נגדו בדבר מעורבותו בהן, עד הגשת כתב האישום.

התוצאה היא, כך עו"ד סלטון, שלמבקש לא ניתנה בשום שלב של טרם הגשת כתב האישום, הזדמנות להשמיע בפני רשויות האכיפה את הסבריו לחשדות נגדו על מנת לנסות להפריכם, ודי בכך, לשיטתו, על מנת למחוק המבקש מכתב האישום.

לדבריו, גם אם נכון הדבר שסעיף 60א' לחסד"פ איננו קובע סנקציה בשל הפרת חובת היידוע ושלילת זכות הטיעון מחשוד, הרי כבר הובהר בפסיקה שדנה בסוגיה זו, כי דין כתב אישום שלא עמד בדרישות הסעיף, ביטול על הסף, וזאת, כתרופה לה זכאי החשוד שזכויותיו בחוק מופרות.

5.          בתגובתה, עמדה באת כח התביעה, עו"ד קורנהאוזר, על הסוברניות של פרקליט המחוז להחליט על פי שיקול הדעת הנתון לו מכח סעיף 60א(א) הנ"ל, שלא ליידע חשוד שאינו עצור, בדבר הכוונה להגיש כנגדו כתב אישום, בשל "מניעה" העומדת כנגד היידוע. בענין זה, היפנתנו התובעת אל מזכרה של פרקליטת המחוז, מיום 17.6.07, בו אכן ציינה כי מצאה שלא לקיים את חובת היידוע לגבי החשודים בתיק דנן, שאינם עצורים, "לאור הצורך בהגשת כתב אישום כמיקשה אחת", ביחד  עם יתר החשודים שנעצרו בתיק, הם, הנאשמים 1-5. המדובר הוא, כך הסבירה, בכתב אישום אחד, המתייחס לפעילות משותפת של חברים רבים בארגון האחד, אשר ביצעו סידרה של מעשים השלובים זה בזה, והמכוונים לאותו מטרה.  ההפרדה ביניהם, כך עלה מדבריה, היתה פוגעת בכתב האישום ובהצגת הדברים בו.